Ergebnis von "ארז וולק" in Alle Kategorien

הספרות האירית החדשה הולידה, בין היתר, את הפרוזה המרתקת של קלייר קיגן, אחת הסופרות האיכותיות ביותר בספרות האירופית העכשווית. עתה היא מפורסמת בעברית לראשונה אצלנו...

סמוך עלי הוא אחד הספרים הללו שכאילו באו לעולם במטרה בלעדית לגרום לנו אושר ולרומם את רוחנו, להרגיע את הצמא הספרותי שלנו ככוס לימונדה קפואה בעיצומו של הקיץ. מַריוֹ...

אדם בן חמישים מבקר בפירנצה ורושם ביומנו רשימות על אירוע מטריד שהתרחש זה עתה: הוא פגש את בתה של מי שהיתה לפני שלושים שנה אהבת נעוריו. אנגלי צעיר מחזר אחריה, ובן...

מה יש בהן, בחופשות, שמקרב אותנו אל עצמנו? מה יש באקזוטי, בשמש הזרה, שמאיר ומעיר בנו את החלק הפנימי, הקמאי, את הרצון הנקי? מה יש בהסרת השעון מפרק היד שמוחק את עיוורון...

חייו הפנימיים של בית מלון דבלינאי במאה התשע עשרה הם התפאורה לכתב זה, הפורט על הנימים הספרותיים והאנושיים שלנו היום, באותה מידה שבה עשה זאת בעת פרסומו ב-1918. בסגנון...

בדירה חשוכה, בבניין אלמוני בעיר גנרית, מסתתרת דמות אנושית בנויה למופת, שתעורר אותך לחשוב, להזיע ולחקור את טבעו של האדם. לכאורה הדמות, זקן קשה יום, היא אדם כושל, עלוב...

הפרח שתחת הרגל — ובו יסופר על נעוריה של הקדושה לאורה דה נָזיאַנזי ועל התקופה שחייתה בה. כמיהות ותככים לרוב רוחשים מתחת לפני השטח בקאירולה, בירתה של ממלכת פיסוארגה, שבה מתרחשת עלילת הפרח שתחת לרגל – סאטירה על חצר מלוכה כלשהי, עם יותר מרמז אחד לווינה של שנות ה-20. מעל לפני השטח יש בה שפע שמלות מרהיבות ושיחות ריקניות מלאות אירוניה ושנינות או צדקניות, או בקיצור — צביעות.

כוח המים האדירים והאופק האינסופי; לילות תהומיים, שקיעות וזריחות, גאות ושפל, מרחבים לא נודעים – כל אלה הפכו את הים למושא מושלם לכתיבה: על אהבה ונדודים, אך גם על פחד, פנטזיה, מסתורין ואימה. על גלי דמיון פרוע וניסיון חיים שנרכש באינספור מסעות במציאות ובדמיון, חמישה סופרים מפליגים איתנו למסע ספרותי בצידו האפל של הים: בין ספינות טרופות ואיים עטורי ערפל, סיפורי־אגדה, פולחנים קדומים וסערות אלוהיות בעוצמתן, נפגוש גם בים אחר – ים כגעגוע; הד רחוק שמלווה אותך עמוק לתוך היבשה.

כמה אירוני שתפקיד השוטה בהמלך ליר עשוי להיות התפקיד האחרון שגילמתי בחיי, ושהשורה האחרונה שאמרתי על במה תהיה השורה – שורה הולמת באופן מוזר – שבה שייקספיר משלח את השוטה אל מותו בשרירותיות שכזו: וְאָנֹכִי אֶשְׁכַּב לִישֹׁן בַּצָּהֳרַיִם. ב־24 ביוני 1940 נפרד השחקן והמשורר סטיבן האגרד מאשתו ומשני בניהם הקטנים שהפליגו לאמריקה. ב־27 ביוני הוא התייצב לשירות צבאי בחיל הרגלים.