יונתן שימריז, יהיה כנראה אחד ממנהיגי העתיד של ישראל שצמחו על רקע המלחמה בעזה. יונתן איבד את אחיו אלון שנחטף לעזה, הצליח להמלט, ונהרג בשוגג על ידי כוח צה״ל.

בביקור בניו יורק, אומר יונתן, על הטעות של החייל שהרג את אחיו. ״אני לא כועס על החיילים בשטח. ילד בן 18 שאומרים לו לירות אז הוא יורה. הבעיה שלי היא עם המפקדים. איך זה שלא התכוננו לתרחישים שבהם יתקלו בחטופים? זה בלתי נתפס. אז התנצלו בפנינו. יש לזה ערך כלשהו?״

שימריז תפס תשומת לב בנאום מן הלב והבטן , באירוע יום הזכרון של המשפחות השכולות לציון השבעה באוקטובר( קטע קצר ממנו בפתח הפודקאסט). בראיון אתו הוא אומר: ״אני מסתובב בעולם כמו טמבל, מסביר שקטר היא אויב והנה במשרד ראש הממשלה יש אנשים שעובדים עם קטר ומקבלים ממנה כסף״.

יונתן הקים תנועה בשם ׳קומו׳ שמטרתה להביא שינוי מקצה לקצה בחברה הישראלית המפולגת. הוא מאשים את ממשלת ישראל ביצירת הקרע בעם :״אין שום משמעות לשמאל וימין בישראל. מי שיצר את המושגים האלה, עשה את זה כדי לפלג אותנו לשימושו האישי. במקום ליצור כאן את המדינה הכי טובה בעולם פירקו אותנו לרסיסים.

אבי היה ליכודניק. היום כבר לא״.

קובי הלפרין הפך לסיפור הצלחה בעולם האופנה של ניו יורק. הוא גדל במשפחה דתית בנתניה, הוריד את הכיפה כאשר החל ללמוד בשנקר, יצא לניו יורק, עבד בחברת האופנה של אלי טהרי ויצא במותג האישי שלו שתפס נשים רבות בתפוח הגדול. במקביל, הוא מעצב בעבור בית האופנה הצרפתי עמנואל אונגרו שנאמר עליו פעם שהוא מעצב בעבור הפילגש. בראיון מאד גלוי, מספר הלפרין, על הנעשה מאחורי הקלעים של עולם האופנה, היחס של מעצבים לנשים ולדוגמניות שלהם, הנפילה במעמדם של מעצבי האופנה הגדולים של פאריס וניו יורק בגלל הסושיאל מדיה, השחיקה במעמדם של בתי הכלבו הגדולים של ניו יורק, והסיפור האישי שלו.

רובי נמדר, סופר ישראלי-אמריקאי, המתגורר בניו יורק, מצטרף אלינו לפודקאסט שלישי ובו הוא מנתח באופן יסודי איך הפסידה ישראל חלקים גדולים בדעת הקהל בארצות הברית עקב המלחמה בעזה ולכך יהיו השלכות קשות בשנים הבאות. וגם על חלקה של ממשלת ישראל בשינוי לרעה במעמדה של ישראל בארה"ב.

נמדר אומר כי גם אם חלקים בדעת הקהל האמריקאית נוטה עדיין לטובתה של ישראל, הרי שבמובנים רבים אחרים, המצב רע מאד. הדור הצעיר, בעיקר בוגרי אוניברסיטאות העלית האמריקאיות, אלה שיהיו מנהיגי העתיד של ארצות הברית, חונך לשנאת ישראל ולשלילת עצם הצידוק לקיומה. גם בימין-הקיצוני האמריקאי, שהיה באופן מסורתי פטריוטי ואוהב-ישראל, חל שינוי קיצוני ביחס אל "בעלת בריתה הקרובה ביותר של ארצות הברית".

לדברי נמדר, ההתדרדרות במעמדה של ישראל לא פסחה גם על הקהילה היהודית בארה"ב, קהילה שנחשבה בעבר לבסיס התמיכה הגדול וחשבו של ישראל ברחבי העולם. הדור הצעיר של יהודי ארה"ב מזדהה פחות ופחות כיהודי, ויותר ויותר כאמריקאי-פרוגרסיבי. בעקבות מאורעות ה 7 באוקטובר בלטה במיוחד שתיקתם הרועמת של יהודים-אמריקאים רבים, בעיר בני הדור הצעיר, שלא ראו לנכון להביע הזדהות או זעזוע על הטרגדיה שפקדה את "אחיהם" הישראלים מעבר לים. רבים מהם הצטרפו אל תנועות המחאה הפרו-פלשתינאית באוניברסיטאות, שיתפו ציוצים אנטי-ישראליים ברשתות החברתיות והצהירו על עצמם בריש גלי כעל אנטי-ציוניים. איך קרה המהפך הסמוי הזה, ואיך הוא הצליח לעבור מתחת לרדאר של הארגונים היהודיים בארצות-הברית, שממשיכים להיאחז באתוס הפרו-ישראלי? האם יש סיכוי לשינוי-לטובה, או שמא הקרב הזה כבר אבוד? ואיך כל זה קשור למועמדותו השנויה במחלוקת של זוהרן ממדאני, שונא-ישראל מוצהר וקולני, לראשות העיר.