פרופ' מירב אהרון גוטמן מגיעה אלינו כדי לנפץ את נרטיב הקיפוח הנצחי וחושפת דווקא את מהפכת הכוח המזרחית.
החל מהמרד בנמל אשדוד, שם פועלים פשוטים היו צריכים לפרוץ לטקס הפתיחה כדי לסלול את דרכם ללב הכלכלה הישראלית, ועד שיטות אימוץ של "מודלים גבוהים"- כמו תזמורת אנדלוסית בחליפות פפיון או שכונות וילות יוקרתיות ביבנה- ששימשו כמנוף למוביליות חברתית.

אבל איפה נמצא הכוח הזה היום? גוטמן לא חוסכת ביקורת חריפה מש"ס ומהליכוד, ביתם הפוליטי של המזרחים. היא טוענת שפוליטיקאים מבצעים "ביזה של המזרחיות" ו"מפחלצים" את דמות האמא המזרחית לצרכים פוליטיים, בזמן שהצרכים האמיתיים של הפריפריה נותרים מופקרים.
פרק מעניין על העוצמה, הפוליטיקה והעתיד של הזהות המזרחית בישראל, הרחק מהקלישאות של "ישראל השנייה".

פרופ’ ניסים ליאון מספר איך ילד טוב מגבעתיים גילה את זוהר ארגוב, הבין מה זו ועדת קבלה (והחליט להתנגד לה עד היום) והפך לחוקר שמבקש לספר את סיפור המזרחים מבפנים.

על ש״ס שמאפשרת זהות “בתנאי הלכה”, על הליכוד שמציע “מזרחיות בלי מזרחיות”, ועל הרגע שבו הזהות הזו הפכה ממושתקת למובילה.

שהילדה שלה אומרת: "אמא, אני אתיופית – אני חייבת להיות מעולה", ד"ר שולה מולא מבינה עד כמה העומס הזה נטוע בזהות.

ד"ר מולא, פעילה חברתית וחוקרת, לוקחת אותנו להיסטוריה שלא סיפרו לנו עליה: על יותר מאלף שנות אוטונומיה יהודית באתיופיה — קהילה עם הנהגה, חוק, ושפה משלה- שלא זכתה למקום של כבוד בספרי ההיסטוריה של הילדים שלכם.בפרק ניחשף גם למציאות הישראלית שבה הזהות הזאת נשחקת יום־יום: למה מורה “מחזיקה” תלמידה אתיופית שלא תענה בכיתה, איך מחמאות הן בעצם העלבות, ואיך ילדים לומדים די מהר ש״כדי שיקבלו אותך — תתנהג כמו שהם מצפים״