אחרי הזכייה של מכבי תל אביב בגביע המדינה, התכנסנו משה ברדה, לי נוף וגיא קפוצ׳ינסקי לפרק חגיגי במיוחד – כזה שמרגיש כמו סיכום ביניים לעידן חדש-ישן שנבנה בהיכל.

דיברנו קודם כל על האיש על הקווים עודד קטש. אם בעבר הוא היה שנוי במחלוקת, היום נדמה שהוא קונצנזוס מוחלט בקרב אוהדי מכבי. לא רק בגלל התוצאה, אלא בגלל הדרך. קטש הצליח לבנות קבוצה עם זהות ברורה, היררכיה מסודרת, אמון הדדי, ובעיקר שקט. כזה שמחלחל מהספסל לפרקט. עלתה גם השאלה הגדולה: האם בעידן הזה הוא צריך להיות ה”ראלף קליין“ של המועדון? המאמן שמסמל תקופה, שמקבל גב לאורך זמן, שמזוהה עם ה-DNA של המועדון לא פחות מהשחקנים. וכמובן שדיברנו על החוזה של קטש לעונה הבאה , כמה זה יעלה למכבי והעובדה שזה פשוט חייב לקרות.

נגענו גם בסורקין שהפך לגבוה הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים והוא עושה את זה בנונשלנטיות וכמה הוא שיפר את המשחק שלו.

דיברנו גם על מה שקטש מוציא מהשחקנים שלו. יש משהו בעבודה שלו שמצליח למקסם כל שחקן בתוך תפקיד מוגדר. אין בלבול, אין אגו שמתנגש. כל אחד יודע מתי הוא על המגרש, מה מצופה ממנו ואיפה הכדור צריך להיות בדקות ההכרעה. ההיררכיה ברורה וזה אולי ההישג הכי גדול של המאמן.

See omnystudio.com/listener for privacy information.

פודקאסט מכבי תל אביב עם לי נוף, משה ברדה ורועי לוין סיכמנו את הניצחון המרשים על באיירן מינכן ודיברנו על מה עומד מאחורי התקופה הטובה של הצהובים.

תחילה - נפרדנו מדיוויד פדרמן שהלך לעולמו השבוע והיה אחד מגדולי המכביסטים.

מכבי מנצחת את באיירן וזה היה ניצחון שמספר סיפור על מאמן. עודד קטש מצליח שוב להוציא מהשחקנים שלו יותר ממה שחשבו שאפשר. הדוגמה הבולטת היא וויל ריימן, שמקבל תפקיד ברור ואמון והופך לחלק סופר חשוב אצל הצהובים.

תמיר בלאט ממשיך להיות הרוצח השקט של מכבי. הוא שולט בקצב, מקבל החלטות נכונות ופוגע ברגעים גדולים בלי הרבה רעש. בכלל, העובדה שהישראלים מובילים את הקבוצה נותנת לה זהות ויציבות.

דיברנו על אוקיי בריסט שמצא את המקום שלו, במיוחד בפן ההגנתי והפיזי . דיברנו גם על הפציעה של לונדברג מכבידה על הקו האחורי ומגדילה את האחריות על בלאט והאחרים.

מבט לגביע מול ירושלים והמפתחות לניצחון : שליטה בקצב, ריבאונד והגנה אגרסיבית. ודגש על הישראלים.

See omnystudio.com/listener for privacy information.

ניצחון גדול, הצהרה גדולה, ואולי גם רגע של נשימה למכבי תל אביב.
הצהובים חוזרים מבלגרד עם ניצחון מרשים על הכוכב האדום, כזה שלא נמדד רק בלוח התוצאות אלא בעיקר בתחושה. של שליטה, של אופי, של קבוצה שברגעים מסוימים נראתה כמו קבוצה שיודעת בדיוק מי היא רוצה להיות.

בפרק דיברנו הרבה על ג’ימי קלארק, ואיך בתוך שבוע אחד הוא חווה אולי את השבוע הכי טוב בקריירה שלו. האם זה רצף, האם זה פיק רגעי, וההשוואה הבלתי נמנעת לטייריס רייס לא כי הם אותו שחקן, אלא בגלל המקום הזה שבו הכדור בידיים שלו ברגעי ההכרעה. האם במכבי יכולים להיות רגועים כשקלארק מנהל את המשחק, או שדפיקות הלב של האוהדים והצוות המקצועי עדיין לגמרי מוצדקות?

מהצד השני של הגארדים, דיברנו גם על לונדברג. היכולת הפחות טובה שלו, השאלה האם הציפיות ממנו היו מוגזמות מלכתחילה, והאם הוא באמת השחקן שמכבי חשבה שהיא מקבלת או שפשוט שמנו עליו תווית שלא מתאימה לו.

ניתחנו גם את הרגעים שבהם הכוכב האדום ניסתה לחזור למשחק ומי היו אותם שחקנים שעצרו את המומנטום בזמן. לא בהכרח בכותרות, אלא בדברים הקטנים: הגנה, ריבאונד, החלטה נכונה בהתקפה.

אי אפשר היה להתעלם גם מהפציעה של ליף. מי נכנס לוואקום הזה? האם זה פתרון מתוך הסגל או שמכבי תצטרך לחשוב אחרת לגמרי, בטח עם העומס והשלבים המכריעים שמתקרבים.
עם עודד קטש. העובדה שעדיין אין לו חוזה לעונה הבאה, השקט היחסי סביב זה, והפיל שבחדר: האם תסריט שבו קטש מוצא את עצמו מאמן הפועל תל אביב בעונה הבאה הוא מופרך לגמרי או שצריך לפחות להתחיל לדבר עליו ברצינות.

האזנה נעימה

See omnystudio.com/listener for privacy information.